שלום לך קוראת יקרה,
אחרי שנוצרת מחיצה בתקשורת לא קל להיות הנחשון הראשון, וכהגדרתך- לשבור את הקרח.
נחלק את התשובה לשלושה שלבים:
עבר:
את כותבת שהיתה ביניכן אי הבנה, אף אחת מכן לא חיפשה לפגוע בשניה, רק משהו נתקע בדרך, השונות שלנו כבני אדם מזמינה אותנו להרבה התמודדויות, חשוב להתחבר לנקודה הפנימית, שלך ושלה, שתיכן רוצות לעשות טוב, אך לא תמיד יודעות איך? לפעמים במילים פשוטות אפשר לברר תקריות מורכבות…
הווה:
יש משמעות לכל יום שעובר. כשיש אי הבנה או תקרית לא נעימה, חשוב לא להשתהות, וליישב הדורים. אם לא עושים זאת בהתחלה אח"כ זה כבר הופך להיות לא נעים…
נדגים את הענין על שואב מים שסים את מלאכתו, כשהוא מפנה את הדליים מהמים באופן מיידי, זו פעולה שדורשת מאמץ , אך לא מידי, בשונה ממצב בו הוא ישהה את הדליים בחוץ, בקור, זה עלול לקפוא, וככל שיעבור הזמן יהיה קשה יותר אח"כ לשבור את הקרח…
כדאי לשים לב בזמן ליבון הדברים, להתייחס ל-מה הפריע לך, מה את חשבת/ רצית/ התכונת/ נפגעת. פחות להתמקד במה היא עשתה, או היתה לא בסדר, והסיבה לכך היא, שאף אחד לא אוהב לחוש מותקף. ברגע שמעלים נושאים רגישים כ"כ, ממקום של התקפה, הצד השני נכנס לעמדת מגננה, ואז עלולים לאבד את התועלת של השיחה המשותפת.
עתיד:
נתייחס כרגע באופן אישי כלפיך, בלי שום קשר לאחות או לכל הסביבה, איך את מרגישה עם זה?
תנסי לחשוב איך תרגישי רגע אחרי שהענין יסתדר ביניכן, איזו הקלה משמעותית תיהיה לך.
אימי ספרה לנו על ניסוי מענין שערכה מורה בכיתתה, היא בקשה מכל תלמידה, כי למשך שבועיים, בכל פעם שתלמידה נפגעת ממשפט\ חוויה, שאומרים לה, שתניח בתיק על גבה תפוח אדמה אחד, למשך שבועיים כל התלמידות אספו תפוחי אדמה עוד ועוד… אחרי שבועיים, כבר היה להן קשה לסחוב את התיק על הגב, גם הריח לא היה משהו… או אז אמרה להן המורה, זו היה הדגמה עבורכן, שתראינה מה אתן סוחבות בלב כשיש לכן משהו לא נעים על השני, תשחררו, תורידו את המעמסה, וכך יוקל עליכן יותר…
תנסי לחוש כאמא, כמה נחת רוח, יש לך לראות את ילדייך, באהבה אחוה שלום ורעות.
כמה נחת רוח את יכולה לעשות לאביך שבשמים, בימים אלו, ימי רחמים וסליחות…
השלום הוא כלי מחזיק ברכה, ככל שיש יותר אחדות במשפחה, יש כלי מתוקן יותר להשראת השכינה.
שתהיה לך את הס"ד והכח לעשות את הדבר הנכון בזמן ובמקום הנכון.
שנה טובה, לך, ולכל ישראל. אמן!
אסתר עזרא