שלום לך אמא משקיעה ומסורה!
קודם כל כן, כך זה ברוב הבתים, ובכלל, כך זה טבעם של ילדים, אלא אם כן….
רגע לפני שנענה, אני מזמינה אותך לשאול את עצמך:
מה המניע שלך לעשות פעילות לילדים?
של מי האחריות על הרגשות שלך, אמא?
של מי האחריות איך הילד ירגיש?
יש בתוכך מנוע פנימי שנותן לך את הכח לפעול לעשות ולהשקיע. כשאת רואה את ההנאה שלהם אחרי הפעולות שלך זה ממלא אותך ברצון חזק לשוב להמשיך ולפעול/ להפעיל…
לפעמים הרצון שלנו שהילדים יהנו ושיהיה להם טוב, כ"כ חזק עד שאנחנו קצת יכולים לשכוח את הגבול הדק של מי האחריות על הרגשות?
אני מאמינה שהתשובה השניה של מי האחריות על הרגשות שלך, היה מאד ברור לך, שהוא שלך!
באותה מידה בדיוק אנחנו צריכות להזכיר לעצמנו של מי האחריות על הרגשות של הילדים שלנו, אחריות לא מתחלקת בין שתיים. היא כמו נדנדה כשצד אחד לוקח השני משחרר. ככל שתשחררי מצידך, יש סיכוי טוב יותר שהם יקחו את האחריות על הרגשות שלהם. הם בוחרים להתלונן? בחירה שלהם, את מצידך עשית את שלך.
אמא זה הרבה עבר לתעסוקה שהיא מספקת.
את מנהיגה, וכולם אחריך, תפקיד של מנהיג זה להיות בטוח בכח שלו!
הילדים יכולים להפעיל אותנו מבחינה רגשית באמירות שלהם, חשוב שנחוש מבפנים את הרוגע והיציבות, אני לא צריכה כל הזמן להעסיק ולהיות אטרקטיבית, הם יכולים להעסיק את עצמם, והם אלו שיבחרו אם להנות או לא.
מהם התנאים לאמהות?
הרבה מעבר למה שאת עושה אתם, רק תתחברי לכח ולעוצמה שבך.
לפעמים העולם הזה מכניס קצת תחרות ומשפטי התניה: "אני אמא טובה אם אני לוקחת אותם או עושה איתם.."
ודאי שלעשות איתם חוויה משותפת יציאה / פעילות זה דבר מבורך,
אך המצוינות שלך לא נמדדת ברמת אטרקטיביות, אין מדד לאמא,
את אמא בלי תנאים!
אמהות זה מהות!