לפגישה ראשונה בקשו ממני להגיע עם בעלי, הפעם, אני זו שצחקתי, ידעתי שהוא יתנגד. הטיעון היחיד שגרם לו להשתכנע  היה המשפט-  אם אתם כבר משקיעים ומשלמים, תקבלו את הטוב ביותר, תבואו שניכם יחד, הוא בטוח לא יתחרט!
הוא הסכים לנסות ולהתלוות אלי, רק אחרי שהבטחתי לו שבכל רגע נתון הוא יוכל לתפוס את הרגליים וללכת…

 הוא הגיע, ונשאר והאמת שהוא לא התחרט, מה שהיה שונה מהרבה פגישות הורים שהוזמנו,  זה שהסבירו לו, בשפה שלו, דרך השכל, את התהלכים הרגשיים שבנ"א עובר, ולראשונה הוא הבין. לראשונה הוא שתף פעולה,  הוא היה חלק בלתי נפרד מהתהליך.  הילדה  התחילה לשבת ולהשתתף בשיעורים, היא עדין ילדה אנרגטית, אך יותר מווסתת, יש עם מי לדבר, היא מסוגלת לשבת ליום ארוך של למודים, לעזור בבית (מי היה מאמין??!)

 במהלך הטיפול הגענו שוב לעוד כמה מפגשי הדרכה, הפעם הוא זה שציין לעצמו נקודות שחשוב לו לזכור. אל תתבלבלו, לא, הוא לא השתנה והפך להיות אבא רגשי, אך הוא כן נשאר אבא שכלי עם הבנה עמוקה ורחבה יותר לנפש ילדיו…

הקשר שלי מול בורא עולם קבל משמעות חדשה ועמוקה הרבה יותר…